גאיוס גלאריוס ולריוס מקסימאנוס (Gaius Galerius Valerianus Maximilianus), הידוע בכינויו גלאריוס, נולד בסביבות 250 לספירה, בסמוך לסרדיקה, כיום סופיה מבולגריה. הוריו היו איכרים בעודו רועה צאן בנעוריו, בהיותו, לעומת זאת, פיקחות אמיצה ונפטרת, הוא הצליח להתגבר על מוצאו הצנוע ולהשיג קריירה מוצלחת בצבא הרומי, שם טיפס במהירות לדרגים הגבוהים ביותר. בסוף המאה ה-3, הקיסר דיוקלטיאן הכניס לתוקף רפורמה מנהלית חשובה: הוא הפיץ את השלטון של המדינה הרומית העצומה בארבעה מושלים שמילאו תפקידים פוליטיים משותפים, כל אחד מהם במחלקה גיאוגרפית אחרת (זה קשור למה שנקרא טטררצ'י). השליטה של אחת מארבע המחלקות הללו, שבה האימפריה חולקה, זו של חצי האי הבלקני, ניתנה לגלריוס.
בשנת 299, גלאריוס, לאחר מסעו המנצח האחרון נגד הפרסים, בחר את הסלוניקי כמקום להתקנה שלו. בחלק הדרום מזרחי של העיר הרומית, על פני שטח עצום של כ-150,000 מטרים רבועים, השתרע מרוטונדה עד הים וממזרח למצודת העיר עד אגיה סופיה, בנה גלריוס מבנה פלאטי עוצר נשימה. בתוך מתחם זה, היו ממוקם לא רק בתי הגידול המלכותיים עם המרחבים העזרים שלהם, אלא גם חדרי ניהול ציבוריים, מקדשים ומקדשים בזמן שהיו גם אתרי בידור.
הארמון המרכזי היה היום בכיכר נווארינו וברחוב דימיטרי גוראני. היה לו נוף לים והוא חובר על ידי אתרים רבים, שרובם נהרסו, שוכבים מתחת לרחובות, פארקים ובנייני מגורים גבוהים. אף על פי כן, חלקים מסוימים מהארמון המלכותי נשמרו, בצורת שרידים, אך עדיין גלויים לעין, המצביעים על ממדיו ועל מותרות: אטריום פריסטייל עם גלריות, דירות וחדרים המקיפים אותו, חדר מרשים עם סוף אפסידאלי צר, מתחם אמבטיה כמו גם בניין, אוקטגוניות בחלק החיצוני שלו, דיסוציא שבעה נישות חצי מחזוריות בחלק הפנימי שלו. שרידים של פסיפסים צבעוניים מרוצפים בשיש, טלינגים סלולים, אורתמרוזיס ובולי הקלה, חושפים את קישוטי הארמון העשירים והנהדרים באתרים שונים. כיום, לאחר עבודות חפירות, שימור, פיצוי ושיקום, חלק מתחשב מאתרי הארמון שנותרו פתוחים לציבור.