כנסיית אגיה סופיה

כנסיית אגיה סופיה ממוקמת במרכזו של סלוניקי, בצומת רחוב אגיה סופיה (Agia Sofia) עם רחוב ארמו (Ermou Street). היא מוקדשת לישוע המשיח, ללוגוס האמיתי ולחוכמה הקדושה, לאחר שנבנתה על שרידיה של כנסייה פלאוצ'ריסטית מבוגרת בת חמש נבנים, ככל הנראה במאה החמישית, אשר הושמדה בין 620 ל-630, אולי לאחר רעידת אדמה. אף ־ על ־ פי ־ כן, הממצאים הארכיאולוגיים מוכיחים כי המקדש נבנה מאה שנה קודם לכן. מהמאה השמינית ועד תחילת המאה ה ־ 16 הייתה אגיה סופיה הכנסייה הגדולה של תסלוניקי, במילים אחרות, הכנסייה העירונית של אסלוניקי. במהלך השליטה הוונציאנית (1204 - 1224) היא הפכה באופן זמני לקתדרלה של הכנסייה הקתולית, ובשנת 1523 הפכה למסגד מוסלמי. הוא פעל במסגד עד לעצמאותה של סלוניקי, כאשר הוחזר למשיחיים למטרות פולחן. האנדרטה נפגמה בנזקים שונים לאחר שריפה ב ־ 1890, אך היא שוחזרה כעבור מספר שנים. בשנת 1988 הוכרזה הכנסייה כאנדרטת מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
כנסיית אג'יה סופיה שייכת לסוג אדריכלי מעברי, של הכנסייה הצולבת עם כיפה ואמבולטוריה, להיות, מה שיותר חשוב, האנדרטה החשובה ביותר של קבוצה זו של מבנים דתיים והיחיד שנשאר אינטגרל עד היום. ראשית, הוא מבנה מעוקב כבד; בצד הצפון-מערבי שלו, אנו יכולים למצוא צריח קטן, שנבנה במהלך הכיבוש הטורקי ובראש ובראשונה כאשר המקדש היה מתפקד כמסגד - זה היה בשימוש ככל הנראה כminaret. בתוך הבית, הכנסייה מפתחת תוכנית רצפה מרובעת ונפטרת מנרתקס בצד המערבי שלה, שלושה naves באזור הביתי הראשי וAltar הקדוש טריפארט בצד המזרחי שלה, עם קשת מרכזית גדולה, ממוסגר על ידי שני קטנים יותר. בטבעת האמצעית, מושתתת בהשוואה לנקבות שנמצאו על שני naves אחרים, צלב פותח בעוד ארבעה עמודי זווית שופעים תומכים בכיפה בעזרתם של חדרים חצי גליליים אחרים ו - pendentives למחצה.
צביעת הכנסייה הושלמה בתקופות שונות ומציגה עניין מיוחד. הפסיפס המופשט, באזור האלטר הקדוש, המתוארך לתקופה האיקונוקסלסטית הראשונה (בסוף המאה השמינית), שווה גם אזכור; עם זאת, יצירת האמנות שנותרה ללא ספק יוצאת מן הכלל היא הפסיפס על הכיפה המתארת את ההתעלות, ייצוג מרהיב ועוצר נשימה של סוף המאה התשיעית, המהווה גם את ההרכב החשוב ביותר של אמנות זו. במקדש נרתקס, אנו יכולים גם למצוא כמה ציורי קיר מהמאה ה-11, המתארים תמונות של נזירים קדושים וקדושים מקומיים של הסלוניקי.