מנזר לאטומו

מנזר לאטומו (באנגלית: Latomou Monastery) הוא מנזר של אוסיוס דיוויד, הממוקם באנו פולי של תסלוניקי בדרום מערב מנזר ולטאדון. בנוגע לרקע ההיסטורי של הכנסייה, למרות שהיא לא שרדה עד היום בצורתה הראשונה, אנו יכולים למצוא פיסות מידע מסוימות בטקסט מהמאה ה-9 (VII ÉNaration of Ignatius). הכנסייה, קתוליון לשעבר, נאמדת על ידי המאה החמישית על ידי שרידי רומא ועוטר לאחר תרומה שנעשתה על ידי אישה אנונימית. הוא הוקדש בתחילה לנביא זכריה. במהלך התקופה האיקונוקלאסטית, הקישוט הפסיפס של הניץ' היה מכוסה בעור פרה ומלט על מנת להיות מוגן והוא התגלה לאחר מכן כתוצאה מרעידת אדמה בשנותיו של הקיסר ליאון הארמני (813-820 לספירה). לכבוד המאורע הוקדשה הכנסייה לישוע המשיח מושיע לאטומואו או לרובעים (מהמחצבות שנאמרו שהיו קיימות באזור). במהלך המאה ה-12, הקתוליון שופץ ועוטר בציורי קיר ששוחזרו עד סוף המאה ה-13... בתחילת המאה ה-14. השינוי שלו למסגד מוסלמי, הידוע בשם סולוקה או מוראט או קרמנטים, אולי במאה ה-16, תרם שוב לכיסוי קישוט הקיר עם מרגמה. בשנת 1921 הוחזרה לקהילה האורתודוקסית למטרות פולחן והוקדשה לאוסיוס דוד. אז התגלה הקישוט המלא שלו.
אדריכלות: בצורתו הראשונית, המקדש היה פעם בניין מרובע עם קשת מעגלית למחצה בצד המזרחי שלו וכניסה במערבו. בחלק הפנימי של הבניין הריבועי הזה, אנחנו יכולים למצוא צלב וארבעה חדרים פינתיים שהופכים אותו שייך לסוג האדריכלי של בזיליקה crciform. האזור המרכזי שלו היה מכוסה על ידי כיפה. כיום, כל החלק המערבי של המקדש חסר, מה שמרמז על כך שהמקדש הושמד לפני שהפך למסגד מאז שנמצא בסיס מינארט באזור החדר הצפוני המערבי. כתוצאה מסדרה זו של הרס ושינויים, הגג עבר שינויים והכניסה הועברה בחלק הדרומי של המקדש.
קישוט קיר: הפסיפסים ושאר קירות המקדש מקשטים פיסות אומנות המסמנות את ההיסטוריה ואת התפתחותה של האמנות הבייזנטית. אנו יכולים לזהות שלושה שלבים הנוגעים לקישוטי המקדש. הפסיפס שמקשט את המעגל הרביעי של ה"אלטאראס ניץ'" הקדוש מתוארך לרבע האחרון של המאה החמישית ומתאר את האפיפניה. במרכזו של הרכב זה, דמותו של ישוע המשיח הצעיר שולטת בזירה, מוקפת בסמלים של ארבעת האוונגליסטים. מתחת לרגליו של ישוע שוכן נהר (נהר הירדן או נהר צ'ובאר). משמאל ומימין, שתי דמויות מזדקנות, ייתכן שהנביאים יחזקאל ואווקום, הם קדושים מעונים של הצגתו המפוארת של ישוע. אנחנו יכולים לזהות בקלות על פסיפס זה השפעות הגרקו-רומאי שלה. ציורי הקיר לקשט את הקשת הדרומית של המקדש (Birth, בפטיסט, עקבות של מצגת ישו בבית המקדש, כמו גם transfiguration), מתוארכים לרבע השלישי של המאה ה-12, המשקף אלמנטים של אמנות עידן הקומנינון. בחלק הצפוני של הצלב שרדו גם שרידי ציורי קיר מסוף המאה ה ־ 13 בתחילת המאה ה ־ 14 וייצגו חלקים לשעבר מאמנות הפלאולוגים של תסלוניקי.