ההיסטוריה - שם המקור: הכנסייה של פאנג'יה צ'וקון, הידועה גם ככנסיית אדום ככל הנראה בשל בניית החומה בעיקר עשויה לבנים, שוכנת בדרום מערב האגורה הרומית בתסלוניקי ובצפון רחוב אגניאטיה. המקדש הוא המקדש היחיד ששרד בתקופת הביזנטים התיכוניים. לפי הכתובת שנמצאה של מוך השיש בכניסה המערבית שלו, מעריכים כי הוא נבנה בשנת 1028 לספירה. על ידי הפרוטוספטריוס ומושל לוגווארדיה, כריסטופר ומשפחתו, לכבודה של אמם של אלוהים, על המקום המדויק שבו מקדש פגאני עתיק קיים מראש. בשנת 1430 הפך בית המקדש למסגד ולקח את השם קזנטזילר (במילים אחרות, Émosque של יצרני הנחושת) בשל קיומם של יצרני נחושת באזור מאז ימי ביזנטיין עד ימינו, מה שמסביר את שמו הנוכחי של פואנג'יה קוקון (Pangia of the Copper Makers) (Panagia of the Copper Makers). שם הביזנט שלה היה כנראה פגג'יה של צ'וקופרטיה, בדיוק כמו כנסייה בקונסטנטינופול בעלת אותו שם. הכנסייה חזרה לקהילה הנוצרית האורתודוקסית למטרות פולחן לאחר שחרורה של תסלוניקי. רעידת האדמה של 1932 גרמה לאנדרטה כמה נזקים. אלה תוקנה במהלך שנות ה-30, לאחר שהסוללות ששימשו לכיסוי האנדרטה עד לגובה קורנית השיש, הוסרו.
אדריכלות: פאנג'יה צ'וקון שייכת לסוג האדריכלי של מקדש ארבע עמודות, המסירה כיפה מרכזית טיפוסית העומדת לצד ארבע עמודות. בצד המערבי שלו, יש narthex מורכב משתי קומות, מכוסה בשתי כיפות. בצד המזרחי, תלת-חלק אלטר קדוש פותח עם קשת מרכזית מורכבת משלושה צדדים, בחלק החיצוני שלה. במרכז החלק הצפוני ניתן להבחין בקלות בקברו של מייסד בית המקדש בתוך ארקוסליום. המקדש בנוי לחלוטין על פי הטכניקה של הלבנים המוסתרות והקירות מעוטרים בצד החיצוני שלהם עם חלונות רבים, קשתות בוגרות, רצועות משונן, מצחיות, עמודים למחצה, עמודים קטנים יותר ופרסים, כמו גם קורניס שיש שמקשט את כל המקדש. בחלק הדרומי שלה, מתחת לקרניס, אריחים מזוגגים מקרמיקה עדיין שורדים בהסרת קישוט כפור.
קישוט קיר: קישוטי קירות המקדש שייכים לשני שלבים שונים. השלב הראשון כולל את בניית המקדש, על פי הכתובת המצויה על קישוטו של אלטר הקדוש, ומוערך ברבע השני של המאה ה-11 (1030 - 1040 לספירה). קישוט הקיר של הכיפה שייך גם לאותה תקופה והוא מורכב מסצנות של ההתעלות של ישו הנוצרי, פנג'יה, שלושת ההירארכים הקדושים ושתי סצנות של הקהילה הקדושה שמקשטות את האלטר הקדוש, סצנות מהמעגל הנוצרי שניתן למצוא על קירות המקדש המרכזי, כמו גם על הייצוג המפואר של האדרטקס השני. השלב השני של קישוטי המקדש שייך לעידן הפליולוגים ותחילתו במחצית הראשונה של המאה ה-14 לספירה. קישוט הציור של האקאטיסטוס ימנוס, כמו גם שרידים של זירת הנחת פאנגיה עדיין שורד בחלק המערבי של הקיר, ממש מתחת למגן השמש.