הכנסייה הגדולה והכופה של הנביא אליאס ממוקמת באנו פוליס מתסלוניקי, בגבעה טבעית בצומת אולימפיה, ג'ון ורבאקיס והרחובות הנביא אליאס. הבניין מתוארך למחצית השנייה של המאה ה-14, והוא שייך לסגנון אדריכלי ייחודי בסלוניקי, הידוע בשם אג'וריטיקו או אתוניקו (Athoniko), אשר שימש אך ורק לקתולים (כלומר). Centralized Christs) of nectures. הכנסייה היא Cruciform הרשום עם כיפה גדולה ועבה (מד 5.5 מטר) בחדרה הראשי, בעוד שבצדיה (בצפון ובדרום) נוצרים קונכיות רחבות וגבוהות למחצה. יש לו גם ארבע דירות קטנות, מאוכסנות גם עם כיפות, ובבלוק המערבי יש לו narthex מרווח supporetted על ידי ארבעה עמודים, בגג שבו יש מעוצבים שתי כיפות נוספות. בצד המערבי של הבניין - ובחלקו בצפון ובדרום - יש ארקייד פתוח. אם כן, קל להבין שזהו הרכב אדריכלי גדול, מקורי ומעניינ, שבו יש אלמנטים רבים ומשולבים בהצלחה.
מקישוט הציור של כנסיית הנביא אליאס ישנם כמה ציורי קיר ששרדו, אשר מתוארכים בין 1360 ל-1380. למרות שהם נשארים מקוטעים ובמצב גרוע, הם מתאפיינים באיכות והם מתרשמים למאפיינים המובילים שלהם: תחושה יוצאת דופן של ריאליזם ועומק לסצנות, תנועה אינטנסיבית, מצב רוח מרומם ורגשות ברורים של הדמויות.
הכנסייה במקור לא הוקדשה לנביא אליאס, אבל - ככל הנראה ולפי הסקר האחרון - היא נבנתה לכבוד ישוע המשיח, והייתה קתולית של מנזר (היו הצעות לזיהוי שלה עם מונסטריה של אקפניו, מנזר גדול של תסלוניקי, שהיה קשור קשר הדוק עם שושלת פלאאולוגון). זמן קצר לאחר כיבוש העיר על ידי הטורקים בשנת 1430, הפכה הכנסייה למסגד מוסלמי והפכה למסגד סרילי. במשך קרוב ל ־ 500 שנה של כיבוש שחלף עד לשחרורה של תסלוניקי ב ־ 1912 וויתור הבנייה שוב במסגרת עבודת אלוהים המשיחית, נשכח שמו הפרטי לחלוטין. האנדרטה הייתה מקושרת - כנראה בגלל etymology הלא נכון או שחיתות של שמו הטורקי עם הנביא התנ"כי, שהסתיים סוף סוף בימינו בכך שנקרא "הנביא אליאס" (Prophet Elias).