היסטוריה - שם: כנסיית אָצֶ'ירוֹפִייִיטוֹס שוכנת בחלק הצפוני של אָגַנְטִיָה, ברחוב אג'יה סופיה. הוא מתוארך לרבע השלישי של המאה החמישית, כמו גם לפסיפס הדקורטיבי שלו, שם יש גם התייחסות לכומר אנדריאס, אשר נאמר כי הוא הכומר שייצג את האפיסקופ של הסלוניקי ב"סינוד" הרביעי של צ'אלצ'דון בשנת 451. הדיוק של הכרונולוגיה הזו מאומת גם על ידי הלבנים ששימשו לבנייתה, אשר דומים יותר לאלה ששימשו לבניית מבצר העיר (447/8 לספירה). המקדש מכונה כנסיית פאנג'יה תיאוטוקוס עד המאה ה-14, כאשר הוזכר לראשונה במעשה ביזנטי בשם Acheiropoiitos או Panagia Oiditria. הוא נבנה על אמבטיות רומאיות. על ידי הכיבוש העות'מאני של הסאלוניקי, הפכה כנסיית האִיירוֹפִּייִיטוֹס למסגד מוסלמי הידוע בשם אסקי טסוּמָה מסגד. בשנת 1930 חזר בית המקדש לקהילה הנוצרית האורתודוקסית.
אדריכלות: המקדש הוא בזיליקה הלניסטית בעלת שלושה מעברים עם גלריות ונרתקס. בצד המערבי שלו ישנם שרידים של הנרתקס החיצוני או הגלריה המזרחית של הפרוזדור. בחלק החיצוני שלו, הוא בניין מרובע עם קשת חצי עגולה גדולה במזרח. באמצע החלק הדרומי שלה, עדיין נותרה כניסה עצומה במצב טוב, אשר נאמר כי הייתה מחוברת לקו הרחוב החשוב ביותר בעיר, רחוב בולוורד הביזנטי היום. באותו צד, מזרחית לכניסה עדיין קיימת בפטיסטיה מסוימת (או קדוש מעונה) בעוד שבחלק המזרחי של נאווה הצפונית נוכל למצוא קפלה של אג'יה איריני מתקופת הבייזנטין האמצעית. גג בית המקדש ספג נזקים חמורים, בעיקר במעבר המרכזי שלו מאז שהוא ממוקם ברמה נמוכה יותר ממה שהוא נבנה בתחילה בזמן שסדרת החלונות ששימשו להקרנת הפנים שלו חסרה. בנוגע לעיצוב הפנים שלו, המקדש מחולק בשני טורים בשלושה קווים. בצד המזרחי שלו, האלטר הקדוש היה אמור להיות מורכב בתחילה מהקשת המזרחית עם חלון בעל חמש אולמות ולא עם זה שנמצא כיום. המחסום הגיע לעמוד השלישי של הצד המזרחי של קו הטור. בצד המערבי של המקדש, הנרתקס השתמש כדי לתקשר עם הנווה המרכזי באמצעות פתיחה גדולה בת שלושה צירים. בחלק הצפוני של הנרתקס, אנו מוצאים גם גרם מדרגות המוביל לגלריה.
קישוט שיש: גודלו של המקדש מוגבר על ־ ידי קישוט השיש שלו. הרצפה של הספינה המרכזית, שעדיין נמצאת בצורתה הראשונית במצב טוב, כמו גם עמודי עמודי העמודה עשויים משיש פרוקוניסיאני בעוד עמודי הפתיחה התלת-לשוניים עשויים משיש ירוק של תסלי. מאפיין נוסף של המקדש הוא ערי הבירה התאודוזיאניות הנפלאות של עמודי הטור, העשויות משיש לבן.
קישוט קיר: קישוט פסיפס המקדש מורכב מפסיפסים שונים במשטחים הפנימיים של קשתות עמודי הקרקע הממוקם על הגלריה הדרומית וכן על קשתות הפתיחה בעלת שלושת הצירים של הנרתקס. הנושא שלהם הוא אלגוריה של גן עדן נוצרי. ברקע זהוב, אנו יכולים לראות פרחים מתוארים, עלים, גפן ענבים, זרים, צלבים, ציפורים, ספרים, אגרטלים, דגים וכו '. ציורי הקיר ששרדו עד היום בסאב הדרומית, מעבר לקו הטור, מתוארכים לרבע השני של המאה ה-13, המייצגים את ארבעים הקדושים של סבסטיה.